<h1>ראבי"ה סימן תרכ"ח</h1>
<h2>דף יח.</h2>
אמר אביי [אויר] שלשה בסוכה גדולה ומיעטו בין בקנים בין בשפודין הוי מיעוט בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט בשפודין לא הוי מיעוט והני מילי מן הצד אבל באמצע פליגי רב אחא ורבינא חד אמר יש לבוד וחד אמר אין לבוד. וכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא קיימא לן דרבינא לקולא ורב אחא לחומרא בר מתלת אומצא ביעי ומזירקי [פסחים ע"ד ע"ב] והילכתא כרבינא לקולא, ויש לבוד באמצע. [ובדפנות כולי עלמא מודי דיש לבוד באמצע], כדאמרינן לעיל [ז' ע"א] דופן סוכה כדופן שבת ובלבד [שלא יהא] בין קנה לחבירו שלשה טפחים, ותנן בפרק קמא דעירובין [ט"ז ע"ב] מקיפין בקנים ובחבלים וכו', וכי פליגי למעלה בסכך פליגי דומיא דשתי קורות וכו' דמייתי עלה. ואפילו למאן דאמר [עירובין ה' ע"א] קורה משום מחיצה, מכל מקום היא מונחת מלמעלה.
ובסיכך על גבי אכסדרה פסקינן בגמרא הילכתא כלישנא קמא דרבא אם סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצומין ואין בין זה לזה שלשה טפחים כשרה ואם אין לה פצומין פסולה ואין לומר פי תקרה יורד וסותם. ואם נראה מבחוץ ושוה מבפנים היינו פצומה וכשירה, כעובדא דרב אשי ורב כהנא. ולרבא דין תקרה ומחיצה שוין, כרבנן דאמרי גבי המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהות שלשה טפחים פסולה, ולאביי עדיף פי תקרה ממחיצות דאיכא תרתי, ומיירי כגון שניכר בליטת מחיצה מעט תחת התקרה ואיכא הך תקרה וגם הבליטה של מחיצה. תדע דהא אמרינן [דמודה] אביי בשהשווה את קירויו. וללישנא בתרא דפסיל רבא אפילו יש לה פצומין, משום דסבירא ליה דלא ש[ד]ינן על ידי לבוד המחיצה להכא ולהכא, אבל מחיצה העשויה בשביל החלל התם מודה רבא דאמרינן לבוד, דגוד ולבוד הלכה למשה מסיני. וכן פירש רבינו שלמה. ולא קיימא לן כלישנא בתרא.
